פסק-דין בתיק ע"ע 15813-07-10

1.     ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  (השופטת נטע רות וגב' נירית אשכר - טולקובסקי וגב' יהודית ארבל; עב 10006/06), שקיבל חלקית את תביעתו של המערער.

הרקע לערעור:

2.     המערער עבד במשיבה 1 (להלן - החברה) מיום 25.2.2003 עד להתפטרותו ביום 18.10.2006. במסגרת עבודתו הוצב כמנופאי באתרי בנייה אצל לקוחותיה השונים של החברה. משיב 2 היה בתקופה הרלבנטית לתביעה בעל מניות ומנהל בחברה.

3.     בין הצדדים נחתם הסכם העסקה לתקופה קצובה בת שלוש שנים, מיום 1.3.2003 עד יום 1.3.2006. בהסכם נקבע, בין היתר, כי ככל שהמערער יתפטר מעבודתו בחברה לפני תום התקופה הקצובה, יהיה עליו לשלם לחברה פיצוי מוסכם בסך של 16,000 ש"ח ולהשיב לחברה את כל הוצאות שהוציאה בגין לימודיו לצורך קבלת רישיון לעבודה כמנופאי.

4.     ביום 17.10.2006 הודיע המערער על התפטרותו.

5.     בתביעתו בבית הדין האזורי תבע המערער הפרשי שכר, תמורה בעד עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה וזכויות סוציאליות שונות מכוח צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כ"א ו/או מכוח צו ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות.

6.     בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה וקבע כמפורט להלן:

6.1.                     החברה היא חברת העוסקת במתן שירותי כוח אדם ולא חברת שירותים; בתקופת ההעסקה הראשונה, מיום 25.2.2003 עד יום 31.8.2004 חל על העסקתו של המערער צו ההרחבה בענף הבנייה, מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק קבלני כוח אדם). מיום 1.9.2004 עד למועד סיום עבודתו של המערער חל על העסקתו צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, בהתאם להוראת סעיף 13(ג) לחוק קבלני כוח אדם.

6.2.                     המערער לא הוכיח כי ניתנה לו התחייבות להעלאת שכרו עם חתימת הסכם העבודה, ולכן נדחתה התביעה להפרשי שכר בגין הפרת ההתחייבות להעלאת שכרו.

6.3.                     החברה שילמה למערער את מלוא התשלום שהגיע לו בעד עבודה בשעות נוספות, לרבות תשלום שהגיע לו בעד עבודה בשעות שמעבר ל"שעות קיץ" על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה. לפיכך, נדחתה התביעה לתשלום גמול שעות נוספות.

6.4.                     המערער לא הוכיח את טענותיו בנוגע לאיחור בתשלום השכר, ובכלל זה לא הוכיח את המועדים המדויקים בהם שולם שכרו. לפיכך, נדחתה התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום שכרו.

6.5.                     המערער לא הוכיח מקור נורמטיבי לזכאות להפרשות לקרן השתלמות, ולכן נדחתה התביעה לפיצוי בגין אי העברת כספים לקרן השתלמות.

6.6.                     החברה שילמה למערער בעד ימי חג תשלומים העולים על התשלומים להם הוא זכאי על פי הוראות צו ההרחבה ולכן נדחתה התביעה לדמי חגים.

6.7.                     המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים על פי הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963, לנוכח העובדה שהמשיך לעבוד שבעה חודשים לאחר תום התקופה הקצובה בהסכם העבודה. הטענה כי התובע התפטר בשל הפרת הסכם העבודה ו/או חוקי מגן דינה להידחות הן בשל היותה שינוי חזית מהנטען בכתב התביעה והן בשל כך שאינה מתיישבת עם נוסח מכתב ההתפטרות שמסר המערער.

6.8.                     המערער  אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה ו/או הוראות הדין לנוכח העובדה כי עילת התביעה לא כומתה ולא שולמה אגרה בגינה;  המערער לא הוכיח את מרבית טענותיו לעניין הפרת הסכם העבודה ו/או הוראות הדין;  פיצוי בגין עגמת נפש נפסק רק במקרים חריגים ונדירים.

6.9.                     לא הוכח כי המשיב 2 היה מעסיק במשותף ביחד עם החברה  ולכן דין התביעה נגדו להידחות. 

6.10.                בית הדין קיבל בחלקן את תביעות המערער להפרשי דמי הבראה, הפרשי פדיון חופשה ופיצוי בגין אי העברת תשלומים לקרן הפנסיה.

הערעור וטענות הצדדים: